גזר דין בתיק ת"פ 4303-09

נגד הנאשם הוגש, ביום 4.11.09 כתב אישום. בטרם דיון מצאתי לציין כי כתב האישום הוגש נגד הנאשם בעוד הנאשם עצור בגין העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. הדיון  הראשון התקיים ביום 8.11.09 ונדחה מעת לעת בין היתר משום טענת הנאשם כי נפתחה חקירה  במחלקה לחקירת שוטרים בגין תלונתו נגד שוטרים משום התנהגותם כלפיו בעת שנעצר. הנאשם ביקש כי יתן מענה לכתב האישום לאחר סיום חקירת השוטרים. מכל מקום בדיון שהתקיים לפני ביום 9.2.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון.

על פי ההסדר כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדותיו, יורשע, ובטרם טיעונים לעונש יופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. התביעה הבהירה באותו דיון כי עמדתה לעונש היא למאסר בפועל וציינה כי נגד הנאשם עומד ותלוי מאסר מותנה למשך שלושה חודשים.

כאן המקום לפרט העובדות שבכתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם.

הנאשם הודה כי בתאריך 4.11.09 סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר התפרץ לחנות בעיר ראשון לציון. בעת שהתפרץ הצטייד הנאשם במברג, פנס וגרב ניילון. הנאשם פירק  ברגי שמשת דלת החנות ונכנס בעת הפתח. לאחר מכן, ניסה הנאשם לגנוב סך של 400 ש''ח מהחנות אלא ששוטרם שהגיעו למקום הבחינו בנאשם והורו לו לעצור. בהמשך לכך ניסה הנאשם להימלט דרך חלון ומשהתכוונו השוטרים לעצרו, התנגד למעצר, אחד השוטרים אחז בנאשם אשר התפרע ובעט ברגליו ואחז בנשקו של השוטר. משום מעשיו אלה הורשע הנאשם בביצוע ארבע עבירות: התפרצות לבניין שאינו מקום למגורים, ניסיון גניבה, התנגדות למעצר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

כאמור לעיל, מאז נעצר והובא הנאשם לדין, התמשכו ההליכים בין היתר משום מו''מ בין התביעה לנאשם וכן משום הזמן שנדרש להכנת תסקיר משירות המבחן. למעשה מאז הגשת כתב האישום ועד לשמיעת הטיעונים לעונש חלפו למעלה משנתיים ימים.

אכן, אל להם להליכים פליליים לארוך זמן רב. אלא שכלל זה אינו מוחלט. יש ולעיתים, במקרים מסוימים במיוחד ככל שמדובר בנאשם אשר הודה בביצוע עבירות, שהתמשכות ההליכים באה לשם מיצוי הדברות בין הצדדים ובמיוחד התמשכותם על רקע העמקת קשר עם שירות המבחן, שיש בכך כדי יתרון. מקרה זה, הוא אחד המקרים אשר לטעמי להתמשכות ההליכים יתרון רב במיצוי ההליך הפלילי והשגת תכליתו.

יש ודברי אלה יעוררו תמיהה אך במקרה זה, לאחר שהנאשם העמיק הקשר עם שירות המבחן, ולאחר ששירות המבחן ערך אבחון בעניינו, עקב ובחן הנאשם במשך תקופה ארוכה הגיש תסקיר מפורט, ארוך, מקיף ומעמיק בנסיבותיו האישיות של הנאשם.

מדובר באדם כבן 40 אשר החל מעורבותו בפלילים מאז היותו בן 17, אשר גדל בעיר אופקים ולבד מתקופה מסוימת היא הרלבנטית להסתבכותו כאן מתגורר עד היום באופקים. הנאשם ריצה בעברו מספר עונשי מאסר בפועל וניהל בעבר אורח חיים עברייני. כיום הוא נשוי בשנית, ולו ארבעה ילדים: ילדה מנישואין קודמים כבת 16 ושלושה ילדים מנישואיו השניים אשר הקטן שבהם כבן שלוש.

שירות המבחן, בחן כל הנסיבות הרלבנטיות לעניין לרבות העובדה ששירות המבחן מכיר הנאשם מעברו הפלילי, ובמיוחד מהמעקב והאבחון שערך שירות המבחן לנאשם לאחר מעצרו בגין תיק זה. שירות המבחן למעשה ליווה הנאשם, מאז שנתיים ימים. סופו של דבר התרשם שירות המבחן כי הנאשם עבר שינוי בחייו והבולט בכך שכיום מפעיל יותר שיקול דעת במעשיו ובוחן עצמו לעומק. הנאשם מקיים מסגרת תעסוקתית קבועה ומתפקד בעבודתו לשביעות רצון  מלאה של מעסקיו עד כי מועמד הוא לקידום לתפקיד בכיר במסגרת עבודתו.

במקרהו של הנאשם, מצא שירות המבחן כי מסגרת טיפולית של השירות  היא הכלי הטוב ביותר לשיקומו והיא הדרך הראויה לסיום ההליכים. שירות המבחן המליץ להימנע מהשתת עונש מאסר בפועל ואף לא בעבודות שירות, לפי שיש בכך כדי להסיג הנאשם אחור בתהליך החיובי אותו הוא עובר. שירות המבחן המליץ על חיוב הנאשם בשל''צ תוך הארכת המאסר המותנה העומד ותלוי נגדו.

התביעה עתרה להפעיל המאסר המותנה כאמור ולהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל נוסף כמו גם הטלת קנס ופיצוי למתלונן. עיקר עתירה זו נסב אודות חומרת העבירה כמו גם על עברו הפלילי המכביד ובשים לב לכך שבעת שביצע הנאשם העבירות הללו עמד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה למשך שלושה חודשים.

באת כוח הנאשם עתרה לקבל המלצת שירות המבחן, דהיינו הארכת המאסר המותנה וחיוב הנאשם בשל''צ. עתירה זו נסבה על הנסיבות המפורטות בתסקיר.

הנאשם ביקש רחמי בית המשפט. למעשה ביקש הנאשם מבית המשפט ליתן לו הזדמנות להוכיח כי פניו אל עבר דרך חיים נורמטיבית וכי המעשים שעשה הם מעידה שאין בה כדי להצביע על כוונתו לשנות מאורחות חייו.

התלבטות לא פשוטה עומדת לפני.

הצדדים הציגו גישות קוטביות. כל צד וטעמיו הנכונים עמו. התביעה משום חומרת העבירות ובמיוחד עבירות ההתפרצות לבית עסק, דהיינו פגיעה באחר העובד למחייתו ומקיים עצמו בעבודה ועמל, בניגוד לנאשם אשר חי באותה תקופה על חשבון עמל האחרים. מצד שני הנאשם, אשר מבקש להעדיף את שיקומו ומניעת רגרסיה בדרך בה הולך, כפי התרשמות שירות המבחן.

במאמר מוסגר, אציין כי לא נעלם מעיני שהנאשם הורשע גם בעבירות כלפי השוטרים עת נעצר אך אני רואה חומרה רבה יותר בעבירות של ההתפרצות וניסיון הגניבה.

לאחר שאני שוקל השיקולים הצריכים לעניין מצאתי כי אין מקום ולא יהא זה נכון וראוי להתעלם מחומרת העבירות שביצע הנאשם. אני סבור כי האינטרס הציבורי מחייב העברת המסר הברור כי אדם שמאסר על תנאי עומד ותלוי נגדו ומבצע עבירות כה חמורות שהמאסר המותנה בא להרתיע מפני ביצוען ועובר הוא עבירות חמורות ייענש בחומרה. ביצוע עבירות תוך שמאסר על תנאי עומד ותלוי נגדו יש בו כדי הפרת האימון שנתן בית המשפט עת גזר עליו עונש זה, ויש לזכור תמיד כי משמעות מאסר מותנה הוא אימון והשמת אדם במבחן.

הארכת מאסר מותנה וחיוב הנאשם בשל''צ בנסיבות אלה, יש בו כדי מסר שלילי שיועבר על ידי בית המשפט לחברה. אכן, גזירת דינו של אדם, הוא מעשה שיפוטי אינדיבידואלי,  וכי שיקומו של אדם, הוא מרכיב רב חשיבות בעת גזירת דינו של הנאשם, אך בצד עקרון חשוב זה עומד האינטרס הציבורי ומדיניות הענישה הראויה אשר אין להתעלם ממנו.

משום הנימוקים הללו ובלי להתעלם ולו בשמץ מחומרת העבירות כמו גם מהנסיבות המקלות שלפני מצאתי ללכת בדרך הביניים והיא להורות על הפעלת המאסר המותנה בלא להוסיף עונש מאסר נוסף ובחינת ריצוי המאסר בעבודות שירות.